מלכודת המהירות המופרזת

כביש 3 מקשר בין אשקלון לקריית מלאכי. בכניסה אליו מכיוון צומת סילבר מוצבים שני תמרורים, משני צידי הכביש, המאפשרים נסיעה במהירות של 90 קמ"ש. בצומת הודיה, שם ממוקם הרמזור הבא על כביש זה, מוצבים תמרורים דומים. ובהמשך הכביש אין יותר שלטים המציינים את המהירות המותרת.

על פי חוקי התעבורה מבטל צומת את תוקף תמרור המהירות. לפיכך מבטל צומת נגבה, שאחרי צומת הודיה, את היתר 90 הקמ"ש ומחייב חזרה למהירות הקבועה בדרך שאינה עירונית – 80 קמ"ש. יצוין כי אין שינוי במתווה הכביש והסביבה בין שני מקטעי המהירות. לפיכך נשאלת השאלה: אם אין שינוי בגורמי הסביבה ואין סיבה נראית לעין לשינוי המהירות המותרת, מדוע קיים בכלל השינוי? אם בתחילת הכביש הוצב תמרור המאפשר חריגה ממהירות ברירת המחדל לדרך מסוג זה, יש להניח שהושקעה בכך מחשבה ונמצא שכך נכון. אז מדוע אין הגיון זה תקף גם לגבי המשך הכביש?

וסוגיה נוספת, שיש בה עניין מוסרי ועקרוני: אם נתאפשר לנהג, בצורה בולטת וברורה לעין, להגביר מהירות, מדוע ביטול האפשרות בהמשך הדרך לא נעשה בצורה ברורה? דרך התנהלות הדברים גורמת לנהגים לעבור עבירות תנועה, לעיתים בתום לב, ועניין "ההחטאה" אף מתחדד לאור היעדר הסיבה לשינוי הפתאומי של המהירות המותרת.

בכביש 3 מוצבות מצלמות מהירות חדישות, המצלמות לשני הכיוונים, ומנפיקות דוחות מהירות באופן אוטומטי וממוחשב. סטטיסטית, כביש זה, בחלק בו מותר לנהוג במהירות של 80 קמ"ש, הוא ממניבי הקנסות המובילים בארץ. עובדה שאולי יכולה לרמוז על התשובה לתהיות שעולות כאן.

ומה שמעלה את רף התחכום של השיטה הוא קצב שליחת הקנסות האיטי, יחסית למערכת משוכללת המנפיקה באופן עצמאי ומיידי את הדוחות. כך, מי שנוסע בכביש זה באופן יומיומי, ומניח שמותר לו לנהוג במהירות של 90 קמ"ש, יספיק לצבור מספר רב של קנסות ושל נקודות תעבורה, עד שיקבל את הדוח הראשון. רווח נקי וכמעט מיידי לקופת המדינה מהקנסות, ורווח עתידי המתבסס על צבירת נקודות תעבורה, שמשמען קורסים לנהיגה מונעת, ואולי אף צורך במבחני נהיגה חוזרים. כך קרה, למשל, שפנה לכותבת שורות אלה נהג הנוסע תדיר בכביש 3, אשר הספיק לצבור 20 דוחות של נהיגה במהירות מופרזת, עוד בטרם היה מודע לעובדה שהפך עבריין מועד.

נהגת שפנתה לנתיבי ישראל קיבלה תשובה כי אכן, על פי התכנית המאושרת, המהירות המותרת גם מצומת נגבה ומזרחה (אזור עין צורים) היא 90 קמ"ש, אלא שלא מוצב תמרור מתאים. המשטרה, מאידך, לא מכירה בתשובה זו של נתיבי ישראל, וממשיכה לאכוף את המהירות הנמוכה יותר.

ושוב נראה כי נתערפלו שיקולי המערכת: מה בעצם מטרת חוקי התעבורה ואכיפתם? האם לא לשרת את כלל המשתמשים בדרך? או שמא להפוך אותם ליעד של מסחטת כספים ממוסדת, גם אם תוך הטעיה ושמירה על עמימות מכוונת? אין בעיה כלל וכלל עם האופציה השניה. היא אינה מתנגשת עם החוק…

ואם לוותר על הנימה הצינית, ניכר בעליל שיש כאן בעייתיות באופן התנהלות הרשויות. נכון לעכשיו, מותר ואפשרי מבחינת המשטרה לנהוג כפי שנוהגת. כך שיקשה על אזרח שנפגע להתמודד מול המערכת בדרישה לביטול הדוחות שקיבל. אלא שעצם העובדה כי ניתן לעשות, לא מצדיק את המעשה. ומין הראוי שהרשויות תתנהלנה בהלימה לאינטרס הציבורי, בתום לב, ולא תוך הסתמכות על הטעייה ועמימות.

לאור אלה, המלצתנו לנפגעי כביש 3 היא לפנות אלינו, על מנת לבדוק אפשרויות פעולה נוכח העוול שנעשה.